מה עושים עם גברת חרדה

גְּבֶרֶת חֲרָדָה מוֹפִיעָה מָתַי שֶׁהִיא רוֹצָה,

לְעִתִּים הִיא מַתְרִיעָה וּלְעִתִּים מַגִּיעָה בְּהַפְתָּעָה.

פַּעַם הָיִיתִי נִלְחֶצֶת מִמְּךָ, גְּבֶרֶת חֲרָדָה,

נוֹתֶנֶת לָךְ לְהִשְׁתַּלֵּט עַל כָּל הַבַּיִת,

לִצְבֹּעַ אֶת הַקִּירוֹת בַּגְּוָנִים שֶׁלָּךְ.

הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לָךְ לֶאֱכֹל וְלֶאֱכֹל

אַךְ אַתְּ אַף פַּעַם לֹא הָיִית שְׂבֵעָה אוֹ מְרֻצֶּה.

אֲבָל הַיּוֹם, בְּעֶצֶם דֵּי מִזְּמַן,

עָשִׂיתִי הֶסְכֵּם עִם עַצְמִי, שֶׁאַתְּ,

אַתְּ אוֹרַחַת וְלֹא מוֹבִילָה בְּשׁוּם עִנְיָן וְדָבָר.

שֶׁהָרֵי הַבַּיִת הַזֶּה הוּא שֶׁלִּי,

לֹא לָךְ הוּא אֶלָּא רַק לִי.

וַאֲנִי מְאָרַחַת אוֹתְךָ בְּאַהֲבָה,

מַכִּירָה אוֹתָךְ כָּל פַּעַם עוֹד קְצָת,

מַשְׁקֶה וּמִתְיַדֶּדֶת,

אֲבָל אֶל תִּתְבַּלְבְּלִי-

אַתְּ, זֶה לֹא אֲנִי.

כְּאוֹרַחַת-אַתְּ זְמַנִּית

וְגַם כְּשֶׁאַתְּ לַהַרְבֵּה זְמַן נִשְׁאֶרֶת,

אֲנִי נוֹשֶׁמֶת וְזוֹכֶרֶת שֶׁזֶּה לֹא לְתָמִיד.

וְאוּלַי יַגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁנִּפְגָּשׁ, שׁוּב, בְּבֵיתִי,

אַךְ אֲנִי זוֹכֶרֶת-אַתְּ, זֶה לֹא אֲנִי!

אָז תּוֹדָה לָךְ גְּבֶרֶת חֲרָדָה,

שֶׁבְּכָל פַּעַם כָּזֹאת אוֹתִי אַתְּ מַגְדִּילָה.

וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֶת כְּבַר הוֹלֶכֶת

בִּזְמַן שֶׁאֶת הגיגיי אֲנִי כּוֹתֶבֶת.

הֲיִי שָׁלוֹם אָחוֹת,

אֶשְׂמַח שֶׁתָּבוֹאִי כַּמָּה שֶׁפָּחוֹת.